אפתח בהקדמה פרטית: דאווין של שיר מחאה הי אחד מאבני הדרך ברומן ארוך השנים שלי עם מאיר אריאל.. בתור נער אהבתי לצטט את השורה "אז מה הדאווין של שירי מחאה? כל פעם חוזרים לאותה נקודה…. איך שלא תסתכלו על זה -המים יורדים….
דאווין של שיר מחאה – המילים
היה ערב יפה בעולם
כל העיניים אמרו אה או אה
יצאנו צלילה שלי ואני
אל איצקי ודורה.
דורה היתה רפוית כפתור
איצקי אמר שנשב איפה נמצא את עצמנו
שנשתה ונאכל ונסחוב ונמשוך
מה שנמצא לעצמנו
שנשטוף את הכלים אחר כך בעצמנו
(להרגשת הביתיות עכשיו)
ועוד מעט הוא חוזר
והסתלק לשירותים.
מצאנו, ישבנו, שתינו, אכלנו, סחבנו, משכנו,
שטפנו… כמו ששם צחקנו
לא בכינו שנים.
אבל המים נוזלים המים אוזלים
המים יורדים
איצקי חזר מהשירותים ואמר
שבום על קולי זה גאג לא נורמלי בטלוויזיה
כל בום זה יותר מצחיק.
בום! בום! והקריין אומר
"הגשנו לכם בום על קולי בחסות המועצה לביטחון
לאומי שוטף." פתאום בום!
הטלוויזיה מתפוצצת לאלפי חתיכות גחליליות
סטייל צחוקים סגולים בהיאחזות הנח"ל מלכישוע
אלוהים יודע מה זה היה צריך להיות
אבל כמו שאנחנו צחקנו לא בכינו שנים
אבל המים נוזלים המים אוזלים
המים יורדים